פעם הייתי רואה רק עורבים , היום אני רואה רק יונים .
מול הבניין שאני גר בו בונים בנינים ,
ואני תוהה מי יהיו השכנים .
פעם הייתי קטן , ילד של אמא .
הקיץ אני ארד הימה .
אסתכל על הנערות היפות .
איך אמר בוב מארלי : אין אישה , אין בכי ( או אולי זה : " לא אישה אל תבכי ")
ועכשיו ?
עכשיו אני לבד , מתרגל .
מטייל עם הכלבה ,
מתייעץ עם עצמי .
לא טוב יחד , לא טוב לבד .
אהבה , הרגל , נישואין , ילדים , גירושין .
זה מעגל החיים של היום .
אז נרים עוד כוס לחיי החיים היפים ,
שלפעמים הם מעייפים …
עורבים ויונים .
אבל , במקום אחר אישה מתאהבת בגבר ,
גבר מתאהב בגבר ,
ומתחיל מסלול חיים חדש ורענן .
מסלול שלא בהכרח מסתיים בגירושין .
מביאים / מאמצים ילד קטן של אמא ,
מלמדים אותו לשתות ולאכול ,
כדי ששנים אחר כך יצרח :
"תנו לי לשתות , תנו לי לשכוח את אהובתי . "
ועכשיו ?
עכשיו אני לבד , מתרגל .
מטייל עם הכלבה ,
מתייעץ עם עצמי איך לחזור וליהנות משמיים כחולים .
ואת , את כמו תמיד , מצאת אהבה וטוב לך .
עורבים ויונים.
