האם המתמודדים הסובלים מהפרעה דו קוטבית באמת יכולים לנהל חיים תקינים בצל ההפרעה? ואם כן, כיצד? כל זאת ועוד בכתבה השניה בסדרה על הפרעה דו קוטבית.
קשה מאוד לדמיין זאת, בייחוד אם אתם המתמודדים. אך אפיזודות של מאניה ודפרסיה בדרך-כלל חוזרות על עצמן לאורך החיים, כפי שכבר הדגשנו בכתבה הקודמת. בין אפיזודות, החולים בהפרעה דו- קוטבית משוחררים מתסמינים, אולם חלק קטן עדיין סובלים משרידים של תופעות שונות. אחוז קטן מהחולים חווה תסמינים מתמידים למרות הטיפול. בדומה להרבה מאוד הפרעות נפשיות הקשורות במצב הרוח, גם אנשים עם הפרעה דו-קוטבית יכולים לנהל חיים בריאים ומועילים כאשר הם מטופלים כראוי. ללא טיפול ראוי, ההפרעה עשויה להחמיר: עם הזמן המתמודדים עשויים לחוות אפיזודות חריפות יותר ובתדירות גבוהה יותר של מאניה ושל דפרסיה מאשר אלו שהופיעו בפרוץ ההפרעה, אולם למרבה המזל ברוב המקרים, טיפול נאות אכן מפחית משמעותית את חומרת האפיזודות ומסייע למתמודדים לשמור על איכות חיים טובה יחסית.
מהן דרכי הטיפול בהפרעה דו קוטבית?
רוב החולים בהפרעה דו-קוטבית (אף הקשים ביותר) יכולים להגיע ליציבות של מצבי-הרוח והתסמינים הקשורים במחלה בעזרת טיפול נכון. כיוון שהפרעה דו-קוטבית היא מחלה שחוזרת על עצמה לאורך החיים, מומלץ תמיד לשלב טיפול תרופתי ופסיכולוגי/שיקומי לניהול המחלה לאורך זמן. ברוב המקרים, הטיפול הינו אפקטיבי יותר כשהוא מתבצע לאורך זמן ללא הפסקות באמצע.
גם אם אין הפסקות בטיפול והוא מתנהל היטב, אף מתמודד אינו חסין משינויים במצב הרוח, עליהם יש להודיע מיד לרופא המטפל. הרופא יכול למנוע התפתחות של אפיזודה מלאה דרך התערבות טיפולית מהירה. שת"פ צמוד עם רופא מקצועי, תוך יידוע מתמיד של מהות הטיפול והאופציות השונות יכולים לשפר מאוד את יעילות הטיפול. בנוסף, רישום יומי של התסמינים הקשורים למצבי-הרוח, הטיפולים, דפוסי השינה והאירועים החשובים יכול לסייע למתמודדים ולבני משפחותיהם להתמודד טוב יותר עם המחלה, וכן לסייע לרופא להבין את מהלכה ביתר יעילות.
טיפול תרופתי ותופעות הלוואי
תרופות להפרעה דו-קוטבית נרשמות אך ורק על ידי פסיכיאטרים מקצועיים. בעוד שרופאים אחרים רשאים גם הם לתת מרשמים לחלק מן התרופות הללו, מומלץ למי שסובל מהפרעה דו-קוטבית להתייעץ עם פסיכיאטר מקצועי לקבלת טיפול המותאם למהלך ההפרעה.
הטיפול התרופתי המקובל ביותר הן תרופות המייצבות את מצב הרוח, שנועדו למנוע התקפים והתפרצויות מבעוד מועד. חולים בהפרעה דו-קוטבית מטופלים בעיקר עם מייצבים לתקופות טיפול ארוכות של שנים, כשתרופות אחרות נוספות ניתנות כשיש צורך, באופן ספציפי ולתקופות קצרות, על-מנת לטפל באפיזודות של מאניה או של דפרסיה המתפרצות למרות הטיפול במייצבים. ומה לגבי תופעות הלוואי? מומלץ תמיד להיוועץ בפסיכיאטר או רוקח לגבי תופעות לוואי אפשריות לפני שמתחילים בנטילת תרופה חדשה להפרעה דו-קוטבית. תופעות לוואי נפוצות כתוצאה מנטילת מייצבים עשויות להיות: השמנה, בחילות, מעידות, איבוד שיער, קשיי-עיכול, או יובש בריריות. יש לוודא שהרופא מודע לכל תופעות הלוואי המופיעות במהלך הטיפול, ואין להפסיק או לשנות את הטיפול לפני ייעוץ מקצועי.
טיפולים פסיכולוגיים – שיקומיים לתמיכה
בנוסף לטיפול התרופתי, טיפולים פסיכולוגיים ( כולל סוגים שונים של פסיכותרפיה), יעילים מאוד בהענקת תמיכה והדרכה לחולים בהפרעה דו-קוטבית ובני משפחותיהם. מחקרים מראים שהתערבות באמצעות שיחות יכולה להביא ליציבות במצבי-הרוח, הפחתה באשפוזים, ותפקוד טוב יותר בתחומים אחרים. פסיכולוג מורשה, עובד סוציאלי, או יועץ בדרך כלל מספקים את סל הטיפולים הפסיכולוגיים והשיקומיים, ולעיתים עובדים יחד עם פסיכיאטר על מנת לעקוב אחר ההתקדמות של החולה.
להלן מספר טיפולים נפוצים:
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסייע למתמודדים ללמוד כיצד לשנות דפוסי-חשיבה או התנהגויות שליליות הקשורים למחלה.
- הדרכה פסיכולוגית/שיקומית מסייעת למתמודדים בעלי הפרעה דו-קוטבית ובני משפחותיהם ללמוד על המחלה וצורת הטיפול בה, וכיצד לזהות את הסימנים להידרדרות. טיפול המשלב את בני המשפחה, עושה שימוש בשיטות שונות על-מנת להפחית את רמת הלחץ בתוך המשפחה אשר יכולות להחריף את התסמינים של החולה.
- טיפול בין-אישי וחברתי מסייע למתמודדים לשפר יחסים בין-אישיים ולבצע כסדר את המטלות היומיות שלהם. זאת מתוך ההנחה שביצוע מטלות יומיות באופן מסודר יכול להגן מפני אפיזודות של מאניה.
- תיאום בין הטיפול התרופתי והפסיכולוגי הוא עקרון חשוב. מומלץ לתאם בין תוכנית הטיפול התרופתית והתערבות פסיכולוגית על מנת להשיג את התוצאה האפקטיבית ביותר.
אני חושש שאני / קרוב משפחתי/ חברי סובל מן ההפרעה. מה ניתן לעשות?
חשוב מאוד לדעת שחולים בהפרעה דו-קוטבית עשויים להזדקק לעזרה מבחוץ כדי להתחיל בטיפול. לעיתים קרובות הם אינם מבינים שהם מוגבלים או שהם נוטים להאשים גורמים אחרים במחלתם. בנוסף, הם נזקקים תכופות לעידוד מהמשפחה וחברים על-מנת לאתר את הטיפול המתאים ולהתמיד בו. כאן רופאי המשפחה יכולים להכנס לתמונה ולהיות אנשי המפתח בהפניה לטיפול מקצועי. יש לקחת בחשבון שלעיתים יהיה צורך לאשפז חולה אשר נמצא במהלכה של אפיזודה חמורה, וכן יכולים להיות מקרים בהם החולה יאושפז בניגוד לרצונו. לאורך כל התהליך, יש צורך בעידוד ובתמיכה מתמשכים- הן כשהחולה מתחיל בטיפול, והן לאחר מכן, שכן תהליך מציאת הטיפול היעיל ביותר עלול לקחת זמן. כאשר הדבר נדרש, הצטרפות לקבוצת תמיכה מתאימה עשויה להוות יתרון עצום, כיוון שהיא מלווה הן את החולה והן את בני משפחתו וחבריו.
למרות שאפיזודות של מאניה ודפרסיה הולכות וחוזרות באופן טבעי, חשוב מאוד להבין שהפרעה דו-קוטבית היא מחלה ארוכת-טווח שנכון להיום אין לה מרפא. זו הסיבה שאף בתקופות טובות יותר בצל המחלה, יש להתמיד בטיפול מקצועי שיכול לסייע בריסון המחלה והפחתת הסיכון להחמרת האפיזודות.
