המחקר בתחום משפחות ומחלות נפש קשות הוליד עם השנים הבנות חדשות באשר לתרומת המשפחה להתפרצות המחלה או להחמרת סימניה ובאשר להשפעתה של המחלה על חווייתם ורווחתם של בני המשפחה. במאמר זה אפרט ארבעה מודלים תיאורטיים עיקריים המנחים את המחקר בתחום:

המודל של הטיפול המשפחתי

המודל מנסה לקשור את המחלה למאפייניה ולהתנהגותה של המשפחה. מודל זה רואה בהורים כאחראים להתפתחותה של מחלת נפש אצל הילד. המודל מדבר על שלושה מושגים עיקריים, כשהראשון הוא "האמא הסכיזופרינוגנית". קרי, אמא קרה מבחינה רגשית ושתלטנית אשר אינה רואה את צורכי הילד. המושג השני הוא "המסר הכפול", רוצה לומר, התקשורת של האם אל מול הילד גורמת לו למסר כפול שמבלבל אותו. למשל, אמא שמצד אחד מצהירה לילד על כמות האהבה שלה כלפיו ומנגד מרחיקה אותו ממנה בכל הזדמנות אפשרית. הילד מתקשה להתמודד עם המסר הכפול ומפתח בבוא העת מחלת נפש. המושג השלישי שאפיין את המודל של הטיפול המשפחתי הוא "הפציינט המזוהה". במקרה זה הילד החולה מבטא את הפתולוגיה של המשפחה ומוציא החוצה את המחלה.

המודל הפסיכו-חינוכי

מחקרים מתקדמים יותר הראו שמה שיכול להסביר טוב יותר התפרצות של מחלת נפש אצל אדם הוא המודל הפסיכו-חינוכי. לפי מודל זה, המשפחה לא חוללה את המחלה, אך משפיעה על מהלכה באמצעות "הרגשות המובעים" (Expressed Emotions) כלפי הילד החולה. לפי מודל זה, התנהלות לא תקינה של המשפחה אשר מבטאת כלפי הילד רגשות כגון: ביקורתיות, עוינות והגנת יתר, תוביל לאשפוזים חוזרים של האחרון. בהקשר זה חשוב להבין כי ביקורתיות מכוונת להתנהגות ספציפית של הילד בעוד שהעוינות מופנית ספציפית לאדם החולה. לדוגמה, אמירה כמו "אתה מעצבן" מבטאת עוינות לעומת אמירה כמו "תפסיק עם ההתנהגות הזו" המבטאת ביקורתיות. אם להתייחס להגנת יתר, הרי שדרך התנהלות זו מעבירה לילד את המסר "אתה לא מסוגל". היא לא מאפשרת לילד להביא לידי ביטוי את היכולות והכישורים שלו, מה שמוביל את הילד להיות אפאטי ולא מתפקד. לא פעם הגנת יתר מצד ההורה מגיעה מתוך תחושת אשמה של האחרון. כלומר, ההורה מרגיש אשם בכך שבנו לוקה במחלת נפש ועל כן נוהג לעשות משימות כאלו ואחרות במקומו, ובדרך זו מרגיש, למעשה, כי מפצה אותו.

המודל של העומס המשפחתי

מודל זה מניח שהתנהגותו של נפגע הנפש חושפת את המשפחה לאווירה מתוחה ולמצבים המטילים עליה עומס אובייקטיבי כמו גם עומס סובייקטיבי. העומס האובייקטיבי נוצר בעקבות שיבוש שגרת היומיום, ריבוי תפקידים, הקטנת הכנסות, פגיעה ביחסים המשפחתיים, צמצום חיי חברה ועוד. העומס האובייקטיבי הוא ריבוי מטלות שיש למטפל העיקרי שאם היה נולד לו ילד בריא, הוא לא היה צריך להתמודד איתן. לדוגמה, ליווי החולה לאשפוז, קניית תרופות וכו'. עומס סובייקטיבי, לעומת זאת, מתבטא בחוויית אובדן, עצב, מועקה ותחושת אשמה, תחושת חוסר שליטה, בושה וחוויית הדרה בעקבות עמדות שליליות כלפי הסובלים ממחלות נפש ובני משפחותיהם. העומס הסובייקטיבי מדבר על תחושת אכזבה, על ההבנה שהילד יישאר תלוי ותידרש רמה של ליווי וטיפול לאורך כל השנים, הבידוד החברתי והלבטים האם לקחת את הילד החולה לאירועים או לא ומה יגידו אחרים.

ההתמודדות המשפחתית עם מצבי לחץ

לפי המודל, משפחות שאחד מבניהן חולה במחלת נפש קשה וממושכת נחשפות למגוון מצבים מעוררי דחק. בהקשר זה ברצוני להתמקד במודל ה- ABCX, המדבר על משברים במשפחה ומסתכל על המשפחה דרך ההתמודדות שלה עם אירועים מלחיצים. לפי מודל זה, ההתמודדות של המשפחה תלויה במשאבים שיש לה ובתפיסה שלה את האירוע המלחיץ. ככל שהאירוע המלחיץ נתפס כיותר מאיים והמשפחה מרגישה שאין לה די משאבים, הסיכוי שהיא תיכנס למשבר בעקבות אותו אירוע יהיה גבוה יותר. מודל ה- ABCX מורכב מארבעה פרמטרים:

  1. אירוע מלחיץ (A);
  2. כוחות ומשאבים שיש למשפחה (B);
  3. תפיסת המשפחה את האירוע המלחיץ (C);
  4. התמודדות המשפחה עם המצב המשברי (X).

כאמור, ככל שלמשפחה יש יותר כוחות ומשאבים והיא תופסת את האירוע המלחיץ כאירוע שניתן להתמודד איתו, היא תתמודד טוב יותר עם האירוע ולא בהכרח תיכנס למשבר.

תפקידו של איש המקצוע

עבודתו של איש המקצוע העובד עם המשפחה היא לעזור למשפחה בסיפוק המשאבים שלהם היא זקוקה על מנת להתמודד טוב יותר עם האירוע שפקד אותה, וכן עבודה עם המשפחה על תפיסתה את האירוע באופן פחות מאיים ויותר מסתגל. הגישה המקובלת כיום בעבודה עם משפחות של נפגעי נפש היא הגישה הפסיכו-חינוכית. לגישה זו שני אלמנטים עיקריים: האלמנט הראשון הוא הפסיכו- הכוונה היא לספק להורים את המקום והתמיכה לדבר על הנושא, לקטר, לבוא בטענות, לספר ולהתייעץ. בנוסף, אנשי המקצוע עובדים עם המשפחה על נורמליזציה של רגשות כלפי המחלה וכלפי האדם החולה, מדברים עימה על האובדן של האדם שהיה, אובדן השאיפות והציפיות וכן יוצרים שיח על הבדידות והשחיקה. מן הראוי לציין, כי עיקר העבודה הנעשית בהקשר זה היא עבודה קבוצתית, כאשר חברי הקבוצה מקבלים טיפים האחד מהשני. האלמנט השני בגישה זו הוא האלמנט החינוכי. אלמנט זה מתחלק לשניים. החלק הראשון הוא הקניית מידע וידע אודות המחלה, הגורמים לה, סוגי התרופות ואופן השפעתן, כיצד מזהים החמרה במצב נפשי, זיהוי של סימנים מקדימים להתקף פסיכוטי, זכויות של נפגעי נפש ובני משפחותיהם, מידע אודות סימפטומים חיוביים ושליליים של המחלה ופרוגנוזה. החלק השני הוא לימוד דרכי התמודדות ואסטרטגיות בסיטואציות שונות מול האדם החולה.

צרו עימנו קשר

נשמח לקבוע אתכם פגישה ולעזור במציאת פתרון

טופס תחתון בדף הבית
Sending

המאמר נכתב ע"י גלי בן שחר, עו"ס, קהילה תומכת בית אסתר

מקורות:
קורין-לנגר, נ., אבירם, א. וליכטנטריט, ר. (2014). עמידות בקרב בני משפחה המטפלים בקרוב נפגע נפש. חברה ורווחה, 34(4), 513-546.