כשאלוקים החליט שאהיה עיוור,
הוא שלל ממני תכול רקיע ואור כוכבים,
אך נתן לי במקומם ריח פרחים,
שנשא אותי עימו אל עולמות רחוקים,
עולמות של צללים באים והולכים,
עם נקודות אור קרוצות באופק
של רדיו ותסכיתים.
כשאלוקים החליט שאהיה גם חרש ,
הוא לקח לי את הרדיו ואת שירים והשערים
אך נתן לי במקומם תוגה עמוקה של ספרים
הלכתי הלוך ובכה במחשכים
מתרפק על דפיהם המלטפים,
מוסיקה צורמת התחלפה בנקודות בולטות של שירת רחל
שגם היא נאבקה בתחלואים,
יחד איתה נסחפתי אל כאב יוצר,
שבזכותו, ברבות הימים שם הסבל, הפכתי גם אני למשורר,
כשאלוקים החליט שאעבור משברים,
הוא הפגיש אותי עם אנשים קשוי לב
שדחו את ידי המשוועת לזרה
אטמו אוזניהם מקול תחנוני
ואת עיניהם עצמו מראות את יסורי,
אך אז הופיעו אנשים טובים באמצע הדרך
שמעולם לא עזבו את ידי
ותמיד התחזקו מדמעותיי.
ויש פעמים שאני בולע עלבוני,
על אותם המקטגרים מאחורי חרשותי
ואומרים שאני אנוכי
וכל חטא הוא אך רצוני לממש את עצמי
ללכת הלאה, הלאה, על כלות נשמתי.
אז תן לי את הכוח לפגוש עוד אנשים טובים באמצע הדרך
שינחו אותי אל בית של שלום ושלווה
ושם אפרוש כנף, אצא מקליפתי
וכל המתעלמים יראו פנינת בבואתי
אותי עצמי, אותי האמיתי
איציק