בשנת שישים ותשע
עברנו לגור בדירה חדשה.
לפני כן גרנו באולגה ג. בדירה שהיו בה מדרגות שפנו ישר לכביש.
הורי רצו שיהיה לי קל יותר לצאת ולהתנייד.
הדירה החדשה היתה יפה.
היו בה פרחים דשא.
היא טבלה בריח הפריחה היפה.
עד היום, כשאני מגיע אליה אני נהנה לעמוד ליד החלון לשאוף אל קרבי את הריח המשכר הזה.
היה אז קיץ.
השמש זרחה, גם אם היתה חמימה.
מסביב נשמעו קולותיהם של השכנים הבית היה מלא תנועה.
אורחים וחברות של אחותי ביקרו שם ללא הרף.
בערבים היתה נושבת רוח נעימה וקלילה.
ובין כל אלה
הייתי יושב בחדרי ושומע את קולו השקט, המינורי, של אריק אינשטיין.
מה שהיה היה… מה שהיה היה…
אל תתאמצי לבכווות…
כן הם שוב חוזרים אלינו הימים
הימים הארוכים
העצובים
שוב אשכב לבד בוהה בעננים
בואו חזרה ימים טובים
בואו חזרה ימים טובים.
אחרי שנים המשכתי לשמוע אותו.
הזמן עבר החיים הפכו לשיגרה.
אבל תמיד שמעתי אותו.
תמיד הוא היה פה בשבילי.
אלא שאני רוצה לספר על תקופה מיוחדת.
תקופה שבה הייתי בן תשע.
אותה תקופה חליתי באסטמה, דלקת ריאות וברונכיט.
במצעד הפזמונים היה השיר אמא אדמה.
אני חייב לחזור כמה חודשים לאחור.
כשהייתי בן שמונה היתה לי תקופה קשה.
נראה לי שגיל שמונה הוא גיל קשה.
אתה מתגעגע למשהו ואינך יודע למה.
בקיץ שמעתי את שיר של אחרי המלחמה.
ואז הרגשתי תחושה של שחרור של תקוה.
נחזור לגיל תשע.
כל יום שני, הייתי שומע את אמא אדמה וחשתי כאילו נרעד איזה מיתר בליבי.
ילד הייתי, דברים רבים לא הבנתי, אבל שיר הזה עשה לי משהו.
עברה שנה.
אני עזבתי את בית הספר בו למדתי אור לטף בגבעת אולגה
ועברתי לבית הספר תחכמוני בנתניה שם הוקמה כיתת בראייל.
לא ליקקתי שם דבש.
המורים היו קשוחים וללא מתחשבים.
ואז כל איימת שהייתי עצוב היו מתנגנות בליבי המילים
אמא אדמה….
היא תביט אלי טובה וחכמה….
אמא אדמה….
ליבי היה נצבט.
הרגשתי שהימים האלה כשהייתי חולה היו עבורי ימים טובים.
התגעגעתי אליהם, אל החברים שהיו לי אז.
הצביטה בלב גברה כשהייתי שומע את אריק ברדיו עם השיר.
בקיץ של אותה שנה התפללתי לאלוקים.
אלוקים, אמרתי . תעשה שהימים הטובים האלה יחזרו.
הימים של אמא אדמה,
שאחלה, שאסבול קשות, אבל רק שהם יחזרו.
שלושה שבועות אחר כך לקיתי בדלקת קרום המוח והתחרשתי.
היום אני יודע את שיריו של אריק אינשטיין בעל פה כולל השירים שהזכרתי.
אבל תמיד עוברת בי צמרמורת כשאני חושב על צירוף המקרים הזה, התפילה ודלקת קרום המוח.
רציתי להפגש עם אריק, לספר לו את הסיפור לבקש ממנו שישיר את השיר ואני אשים בעדינות את ידי על גרונו ואחוש את הקצב.
מי יודע.
אולי שם למעלה אריק שומע את הדברים שכתבתי.
אולי הוא מתרגש כמוני?
אריק יקר, תודה על מה שהענקת לי.
תודה על שריגשת אותי כל כך.
ספר השירים שלך מצוי בידי בבראיל ואני מעיין בו.
אוהב אותך חבר יקר
איציק.
מרגש. אני חושב שלכולנו הוא יחסר.
איציק היקר, אריק נגע לליבם של אנשים רבים .
הסיפור שלך היה מרגש והחיבור שלך לשיר נגע לליבי מאוד.
תמשיך להרגיש את כל שיריו בלבך, בנפשך ובידייך…