– רמב"ם הלכות דעות פרק ג' הלכה ג'
קדושת החיים והצלת הנפשות הינה אחת היסודות ביהדות. מובן וברור שעל האדם להיות בריא פיזית ונפשית, ואף להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו ע"מ להשיג מטרה זו. ההלכה הרחיקה עד מאוד לאן מגיעה הצלת נפשות: מצווה לחלל שבת ואפילו את יום הכיפורים בכדי להציל במצבים של ספק פיקוח נפש, ובנוסף מדגישה ההלכה שהחילול ייעשה דווקא ע"י ראשי הקהילה והרבנים, שלא תחשב הצלת הנפשות לדבר שרק "פחותי הערך" מצווים עליו.
הגוף והנשמה מוגדרים ביהדות בתור פיקדון שניתן לאדם למשך תקופת חייו, ועליו לעשות הכל בכדי לשמרם ע"י שמירת הגוף הפיזי ודאגה לבריאות הנפש. לכן, כל חולי – פיזי או נפשי – יקשה על האדם לעבוד את ה' בכל מרצו וכוחותיו.
תפיסת העולם הדתית רואה את השיקום כחלק בלתי נפרד מהטיפול הנפשי. המטרה היא להחזיר את האדם למצבו הבריא עד כמה שניתן על מנת לממש את ייעודו בעולם.
חסד עשה אתנו ה', ונתן לנו את היכולת והזכות להיות שותפים ולעזור לאחר להשתקם ע"מ שיוכל לעבוד את ה' במלוא כוחות נפשו. עבודה זו היא עבודת קודש. ה' הוא הנותן כח לרופא לרפאת, ואנחנו זכינו לקחת חלק בתהליך ריפוי זה.
העבודה במסגרת הדיור המוגן- העבודה השיקומית במסגרת הדיור המוגן משלבת את העשייה בתוך אורחות חיי המתמודדים, ועל כן יש להחשיב את כללי הדת כבסיס רעיוני שאיננו תיאורטי בלבד, אלא הוא המהווה את התשתית היסודית לכל הווי החיים הדתי-חרדי, "בשכבך ובקומך".
ואכן, בשנים האחרונות גוברת ההכרה בקהילה החרדית בזכותם של אנשים עם נכות נפשית להשתלב בחיי הקהילה, ואנו שמחים לקחת חלק חשוב בתהליך זה במסגרתנו.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ס מגזר חרדי אריאל רוזנטל
טל: 08-6229070
נייד: 054-4724906
עבודת קודש…………משה