איך להתמודד עם הדיכאון ועם הנפילה ועם עצב?
קודם כל כשבנאדם קם, גם אם טוב וגם אם רע, תמיד לחייך כי החיוך זה בריאות וברגע שמקבלים את הדגדוג (דיכאון) לקחת כוס מים, לשים חצי כפית סוכר ולחשוב רק על דברים חיוביים- שהחיים ממשיכים ויש אנשים טובים שעוזרים לנו עם כלים של אהבה וניצחון לרומם אותנו לדרך ולבריאות ומעלות. יש לי רק מחשבה של העבר לפני שנים, כשהייתי בת 20 עברתי משבר ומצאתי את עצמי עם תינוק לבד, כשהבעל שלי עזב אותי והחליף אותי במישהי אחרת. קיבלתי דיכאון ועברתי דברים בבית חולים כולל חשמל, תרופות, כדורים, קשירות, אלימות עם חולים. הרגשתי שאני קוף לניסיונות עם כל הכדורים שקיבלתי. לפני 4-5 שנים הייתי מאושפזת ועשו לי ועדה של ביטוח לאומי וקיבלתי עזרה שתהיה לי עובדת סוציאלית פעם בשבוע ומדריכה. אני היום בגובה העיניים- למעלה כשאני יודעת איך לעבוד עם המחלה ואיך להתמודד איתה. גם אם אנשים יצחקו אני מדברת למחלה כאילו זה עוד צל לידי. אני מדברת איתה שתעזוב אותי כי היא לא תלך ממני. אם היא חזקה אז אני יותר חזקה ממנה. אני מוכיחה לה שאני תמיד מנצחת והיא לא תנצח אותי עוד לעולם. בזכות הצוות שמטפל בי ומעודד אותי וכל הזמן כשיש ירידה אני מזעיקה את הצוות ואת המלאכים הטובים של קבוצת שלו וזה לא משנה אם יום או לילה או איזו שעה, תמיד הם מופיעים אליי בחלוק לבן וכשאני רואה אותם אני ישר מחייכת ושוכחת מכל הדגדוג. אני חושבת שבזכותם כל האנשים שיש להם סטיגמה של חולי נפש- לא יודעים שאנחנו אנשים יותר בריאים מהם כי אנחנו נלחמים. אם לאנשים הבריאים יש משהו קטן שקשה להם, הם לא יודעים להתמודד. מי שאומר על הסטיגמה של חולי נפש אז הוא טועה בגדול.
אני אוהבת את הקבוצה, אוהבת את האנשים, אוהבת את ליבנת שמחזיקה לי אצבעות, אוהבת את צביה, אוהבת את אביב וכל מי שמטפל בי.
מכתב זה נכתב מהלב, מהרגש, באהבה, מי ייתן שכולנו נהיה בריאים ולא יעשו לנו סטיגמה.
שושנה.