פילוסופים/ רוני ציון חייק
ציידי-התבונה חיסלו אותה בטעות.
לשווא ניסו להחיותה,
מעסים היו את פדחתם המהדהדת
וככל שקרבו אל הגווייה הלכה
זו ונתרחקה.
רצו בה מאוד בתור חיית-מחמד, או לחילופין
בתור קמע שניתן לשים על הראש במקום בטוח
לעומת כינה שזזה כל הזמן ממקום למקום
ומעבירה את נושאי-הגירוי מעינין ג' לעינין ז'.
על מנת להחיותה לא נותרה
להם ברירה אלא להשקות את הטמטום לשכרה
ואמנם כששטות אומרת שטות הכל אמת…
אלא מה?!, שאז האמת מופיעה עירומה
כביום שנולדה ואומרת את דברה בפרצוף
מה שאינו נעים כל ועיקר, מה גם
שהאוברדראפט של ההנגאובר מחד הולך
וטופח ומנגד אין זה כדאי , אף לא משתלם
לשלוח את הטמטום לגמילה משכרות
כי אז לא ניתן יהיה ליהנות פה
ושם מרגעי-חסד עלובים – וכך שוב
ושוב וכן הלאה, וכן הלאה, עד בלי די…
ציידי-התבונה הרגו בטעות את עצמם
משום שהיו, קרובים אל האמת מרחק של
אלפית-המילימטר, משם לא ניתן לראות דבר,
ואמנם כשמסיימים את הדוקטורט על החיים,
החיים מסתיימים.
פילוסופים.