בחירה פנימית
לכל קשר אנושי יש ירח דבש.בירח הדבש נראה הכל כיפי וורוד.
השמש זורחת הפרחים פורחים.
אבל מגיע רגע שבו ירח הדבש מסתיים.
אז אנו נוחתים על קרקע מוצקה ובאים ענני ההתפכחות.
השאלה היא מה אנו רוצים לראות את העננים שמתחת לשמש או את השמש שמתחת לעננים.
אני בחרתי באפשרות השניה.
כשהגעתי לדיור המוגן הכל נראה כיפי ורוד.
לכאורה הכל הלך חלק.
אך עד מהרה הבנתי שיהיה עלי להתרגל לסדרים חדשים שלא הורגלתי אליהם.
שאאלץ לשטוף כלים, לעשות כביסה לסדר את הארון שלי.
כיוון שאני, בעוונותי הרבים אסטרונאוט מרחף היה לי קשה לקבל את זה.
אני מאד רגיש לשינויים.
שינויים, ואפילו אם הם לטובה, מוציאים אותי בנקל מהאיזון.
אני חש שאין לי שליטה על הדברים, שכל מיני הרגשות שהורגלתי אליהם משתנות.
כשנודע לי על הסדרים החדשים הדבר הרגיז וקומם אותי.
נתקפתי תחושת בדידות וניכור.
אבל ברגע אחד תפסתי את עצמי.
איציק, אמרתי לעצמי, עשרים ואחת שנה אתה מחכה לדיור המוגן ועכשיו כשהחלום סוף סוף התגשם והגעת לשם אתה מקטר?
למה שלא תנצל את המיטב מהמקום החדש?
אתה יכול לראות בשטיפת כלים ועשיית כביסה עול, אך מצד שני יכול לראות זאת כאתגר.
אז בחרתי באפשרות השניה.
אני רואה בשטיפת הכלים ובעשיית הכביסה ובשאר המטלות לא רק אתגר אלא משהו שמעבר לזה.
אני שוטף כלים לא רק כדי שיהיה נקי, אלא, בעיקר, כי זה יוצר אוירה של יחד, של האחד למען הכלל והכלל למען האחד.
זה כמו שטיפת כלים נפשית, כמו התחדשות.
ההתחלה לא היתה קלה. לקח לצוות זמן ללמוד אותי ולי ללמוד אותם.
אך בסבלנות ובשיתוף פעולה למדנו זה את זה הסברנו זה לזה היכן הגבולות הברורים.
הצוות למד להבין שאני לומד בקצב שלי ואני למדתי לשתף פעולה, להקשיב להסברים של המדריכים שבאים באהבה ובתמיכה.
וכשאני מצליח לבצע מטלות
אני זוכה מהם לטפיחות כתף ולחיבוקים.
אין דרך לשלימות אלא ביסורים ובחיבוקים…
אני מרגיש שירח הדבש לא הסתים
רק התעצם.
והוא ילך ויתעצם ככל שהבית הזה יגדל.
כן. הגעתי לבית האמיתי ושוב אני מודה לכל הנוגעים בדבר
היי איציק,
האומץ והפתיחות בכתיבתך מעוררת השראה.
צחי
הי איציק. הצלחת לרגשד אותי כמו תמיד. יותר משנתת מחמות למסגרת ולצוות, הראת לכולנו את נפשך המיוחדת והיפה. את היכולת לראות את היפה והטוב אצל האחר, גם כשאתה נסער מבפנים. את היכולת לקבל את האהבה, גם כשאתה מרגיש מרגיש קשה.
חוץ מזה, אתה שגריר מצוין של הבית החדש ואני מקווה שהוא יתמלא באנשים נוספים שמאוד זקוקים אבל מאוד חוששים.
אילנה גלייטמן, מנהלת השירות לעיוור
איציק יקר
דבריך רגשו אותי מאוד
אתה עושה שינוי משמעותי בחייך וזה דורש כוחות גדולים שאין ספק שאתה מוצא אותם בעצמך.
מאחל לך כל טוב ובהצלחה בהמשך דרכיך בהוסטל.
איציק ,שלום.שמי אורי אביעד.אני גמלאי בן68.מתגורר ברמת גן.עבדתי בשירות הממשלתי כ-30 שנים ומעלה בשרות התעסוקה..הסיפור האישי שלך הרשים אותי.הכוח שמצאת לא להשבר ולהיות אופטימ עשוי להראות לאנשים שלא עברו את מה שאתה עברת ,בלתי ניתן לעשיה אבל כנראה שכשאדם מחליט למצוא את הדברים החיוביים בו ובמצבו תוא מסוגל להתגבר.אני אשמח להיות אתך בקשר.צור אתי קשר במייל ונתחיל להיות מחוברים.שבת שלום.אורי אביעד