מהי סטיגמה עצמית? האם כולם יודעים? האם כולם ערים לתופעה הזו?
כאשר אדם סובל מהפרעת נפשית כל עולמו משתנה,מתהפך. זהותו משתנה, הוא לא מגדיר את עצמו אלא נותן למחלה להגדיר אותו: הוא כבר לא מה שהיה אלא חולה סכיזופרנייה, מאניה דפרסיה וכו'. האדם שוכח היבטים אחרים של זהותו.
מחלת נפש טומנת בחובה סכנה שתגדיר מחדש את זהותו של האדם, כזהות שתכלול רק את המחלה עצמה ותמחק אספקטים אחרים בזהותו. (Estroff, 1989)
"האם פסיכוזה יכולה להכניע את האדם, לשבות את עולמו הפנימי ואת חווית העצמי שלו עד אשר הוא הופך להיות המחלה ?"
"מאז שאובחנתי כסובלת מסכיזופרניה, הסימפטומים שלי גברו בכל פעם שאושפזתי. למרות הקולות ששמעתי, המחשבות המוזרות שהופיעו והפרנויה שחוויתי, מה שהפחיד אותי יותר מכל הייתה התחושה המתמדת שאיבדתי את עצמי, שהעצמי שלי אינו שייך לי כבר".
סטיגמות הן אמונות שליליות ולא נכונות שיש לאנשים כלפי מאפיינים של חברי קבוצה מסוימת – "כל הבלונדיניות הן טיפשות" , "הרופאים הם אדישים" , "עולים חדשים הם שתיינים" , "כל הגברים הצעירים הם גסי רוח".
כל המאפיינים האלו הם שליליים והם עלולים לייצר רגשות שליליים (פחד, גועל וזלזול) שמובילים להתנהגויות שליליות (דחייה, גינוי, אפליה). הסטיגמה מתייחסת למאפיין של אותו האדם אך לא למי שהוא באמת. אנשים הסובלים ממחלת נפש חווים סטיגמה ודעות קדומות – אלימים, רוצחים, חסרי יכולת, לא יכולים לפרנס את עצמם, לא יכולים ללמוד ועוד.
יש דרכים רבות לצמצם את התופעה של סטיגמה, כמו מחאה, חינוך, ומגע וקשר בלתי אמצעי: הכרת האדם מקרוב יכולה לעזור להקטנת התופעה.
צרו עימנו קשר
נשמח לקבוע אתכם פגישה ולעזור במציאת פתרון
בן אדם הסובל מפגיעה נפשית מרגיש אובדן של זהותו מבפנים ובנוסף לכך הוא מפנים את אותן התחושות כי הסביבה משדרת לו שהוא כבר לא מה שהיה ומתייגים אותו.
סטיגמה עצמית: האדם השייך לקבוצה אליה מופנית הסטיגמה מאמץ ומפנים את הדעות השליליות ומאמין בהן. תהליך זה הוא תהליך כאוב מאוד ומפחית את הערך העצמי של האדם, ומוביל לחוסר תקווה, ייאוש, הפחתת הביטחון וערך העצמי.
החוויה של סטיגמה עצמית היא אישית וממשית עבור האדם. סטיגמה עצמית מתפתחת בגלל תהליכים חברתיים והיא אינה אשמתו של האדם החווה אותה .
כאשר אדם המתמודד עם פגיעה נפשית מודע שיש סטיגמה כלפיו, כאשר הוא מסכים איתה, כאשר הוא מאמץ אותה כלפי עצמו, אז הוא סובל מסטיגמה עצמית.
משפטים נפוצים אצל מתמודדים הסובלים מסטיגמה עצמית: " לא משנה שהייתי עובד טוב, מי ירצה אותי עכשיו כשאני חולה נפש?" , "אני כמו לא כלום, מי בכלל יכול לאהוב אותי?, אני נחות, אני לא שווה כלום" ועוד.
יש לסטיגמה העצמית השלכות:
- פגיעה בדימוי וערך עצמי
- פגיעה בתפקוד החברתי
- בושה והסתרה
- פסימיות
- חוסר מוטיבציה
- חרדה חברתית
- חוסר אונים נרכש
"לצערי, אני תופס עצמי כבעל מחלת נפש קשה ולפיכך כמשויך למה שאני מכנה "ערימת הזבל האנושית". לכן, אני תופס מרחק, למשל עומד הרחק מאנשים בתחנת אוטובוס ומתחבא בפינה המרוחקת ביותר ברכבת" (Gallo, 1994)
NECT – התערבות קבוצתית טיפולית להפחתת סטיגמה עצמית
התערבות זו היא פרי עבודתם של פיליפ יאנוס, דיויד רועה, פול ליסאקר
עיבוד חומרים, גרסה עברית – עמית ימין ודיויד רועה
סטיגמה עצמית היא תוצאה של הסטיגמה החברתית החזקה הרווחת.
אולי אין ביכולתנו לשנות את הסטיגמה החברתית החזקה אך יש ביכולתנו ללמוד איך לא לאמץ סטיגמה זו ואף להתקומם נגדה .
ההתערבות מיועדת לכל אדם המתמודד עם פגיעה נפשית ומחליט להחזיר את השליטה לחיים שלו, בוחר במסע ההחלמה שמביא איתו מסרים של תקווה.
שלושת בסיסי ההתערבות התיאורטיים:
הגישה הפסיכו-חינוכית
ידע מהווה כוח ומעצים את האוחז בו . בפרק הזה של העבודה נתמקד ב:
- עובדות לעומת מיתוסים רווחים אודות מחלות נפש והחלמה
- המושגים החלמה, סטיגמה וסטיגמה עצמית
- המפגש שלי עם הסטיגמה
- חשיפה – יתרונות, חסרונות
זיהוי עמדות סטיגמטיות והפנמתן לכדי סטיגמה עצמית
המפגש הראשון עם הסטיגמה מעורר אצל המתמודדים ייאוש וחוסר אונים, כאב וצער עמוק, אשמה ובושה, כעס והתקוממות כנגד הסטיגמה
"איך אפשר להתחזק כנגד סטיגמה כשהיא בעצם מגיעה מבחוץ מהחברה?!
אנחנו לא אשמים, עד שהחברה לא תשתנה, שום דבר שנעשה לא ישנה כלום"
הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית:
הגישה הזו מבוססת על איתגור החלפת אמונות שליליות ולא סתגלניות של האדם כלפי עצמו במחשבות חלופיות, גמישות ותואמות מציאות
פרק זה של ההתערבות מתרכז בזיהוי של מחשבות ורגשות ולמידת ההבדל ביניהם:
לימוד המשולש מחשבה – רגש – התנהגות והאופן בו אנו יכולים להשפיע עליו,
זיהוי מעגלי חשיבה שליליים וחיוביים ולבסוף לימוד ארבע דרכי חשיבה שליליות מרכזיות ולימוד ארבע דרכי חשיבה חלופיות ותרגול שלהן בקבוצה.
ישנן ארבע דרכי מחשבה שליליות מרכזיות שכולנו בעצם מכירים וגם אנחנו חושבים כך באופן אוטומטי הרבה פעמים :
- "הכל או לא כלום" –ראיית העולם בדרך שלילית וקיצונית
- "הגרוע מכל יקרה" – מחשבה שהדבר הנורא מכל יקרה
- "משקפיים שחורים" –התמקדות בשלילי תוך התעלמות מהדברים החיוביים
- "ביקורת עצמית" – שיפוטיות כלפי עצמי
הגישה הזו מלמדת אותנו להחליף את המחשבות האלו במחשבות חיוביות חלופיות:
- "אני כמדען חוקר" –בדיקת העדויות שתומכות או שוללות מחשבה מסוימת
- "החבר הטלפוני" – חשיבה איך אדם קרוב אליי שאני מעריך היה רואה את המצב/ אותי
- "יותר דיוק ופחות שיפוט" – ניסוח יותר מדויק ופחות שיפוטי לגבי המצב/ לגבי עצמי
- "אזור ללא שיפוט" –חשיבה על היתרונות והחסרונות של הדרך בה אני חושב על המצב/ על עצמי
הגישה הנרטיבית:
המטרה בחלק זה של ההתערבות הקבוצתית היא: השבת יכולתו של האדם להיות הפרוטגוניסט, מספר הסיפור של עצמו, ולהרחיב סיפור צר ומצומצם לסיפור רב ממדי.
האם אדם יכול להפוך למחלה? האם סכיזופרניה יכולה לאכל אישיותו של אדם עד ששום דבר לא נשאר פרט למחלה?
(פטרישיה דיגן)
בחלק זה של ההתערבות המתמודד לומד לספר מחדש סיפורים מהעבר ומההווה, דרך כתיבה, דיון פתוח ומתן משוב קבוצתי
סיפורים הנוגעים לעבר, להתמודדות עם המחלה, ולתקוות ולשאיפות שיש למתמודד ביחס לחייו: להפוך להיות גיבור הסיפור שלו, להגדיל את תחושת השליטה שיש לו על חייו , להרחיב את הסיפור שלו ולכלול בתוכו מחדש חלקים שהודחקו בעקבות המחלה והסטיגמה שמתלווה לה, או חלקים חדשים שלא היו בסיפור הקודם, ,להרחיב את הזהות ואת ה'עצמי', להרחיב את התקוות והשאיפות של המתמודד ביחס לעתידו, ולצמצם את הסטיגמה העצמית .
לסיכום, כדי להדגיש את החשיבות של ההתערבות הזו הייתי רוצה להביא את המילים מאחד ממשתתפי הקבוצה:
אי מספרת בפגישה האחרונה של הקבוצה שהיא למדה "לא לפחד מהפחד". פשוט למדה להתמודד אתו, ולדבר על מה שעובר עליה. הקבוצה נתנה לה גם כלים וכוח לחשוב על התהליכים שהיא עוברת, לזהות מחשבות שליליות ולשים את הדברים בפרופורציה.
המאמר נכתב על ידי מנהלת דיור מוגן באר שבע, עו"ס סילבינה סטילרמן.
מקורות
ימין, ע', רוע ,ד', יאנוס, פ' וליסקאר, פ' (יולי 2012). התערבות קבוצתית להפחת סטיגמה עצמית בקרב אנשים המתמודדים עם הפרעות נפשיות קשות. שיחות כ"ז (3) 278-290.
- Estroff S.E,( 1989) Self, identity, and subjective experiences of schizophrenia. Schizophrenia Bull., 15(2): 189-196, 1989
- Gallo, Kathleen M.," First person account: Self-stigmatization" . Schizophrenia Bulletin, Vol 20(2), 1994, 407-410.